בּוֹז"י נני עברה בגיל 92 לגור בבית אבות. 50 שנה היא גרה בשמורה, מהיום שבו ירדה מהאנייה שהביאה אותה ואת בעלה זיכרונו ארמין בַּאצ"י היא חיה בשמורה. ליידי שכזאת, עם ממחטות תחרה מבושמות, שמיכות מוך עתיקות יומין עם ריח של אזוביון (הוא לוונדר), ציפיות קטנות ולבנות שראשי התיבות של שמה רקומים עליהם בלבן, ושפעת שיער לבן ומתולתל.
פתאום בגיל 92 היא החליטה לעבור, לעזוב את כל החברות שעוד נשארו (רובן בגיל שיכלו להיות בנות שלה), ולגור בבית אבות מן הסוג הבית-מלוני, שבו פעם בשבוע תבוא גאולה הכלה התימנייה שלה עם זר ורדים לבנים, ופעם בחודש אמא שלי מהשמורה עם ענף מעץ הלילך שהיא אוהבת.
אמא גם מביאה לה בסלסילת קש מעט דובדבנים וריבת אוכמניות שחורה כהה, מתיישבת לידה על כיסא מפלסטיק ומנסה לשמוע סיפורים. זה קצת קשה לשמוע, כי בוז"י נני מעולם לא למדה את השפה המקומית. למה לה? חצי מהכפר הונגרים ממילא, והחצי השני – למי אכפת אם הם מבינים?
אמרה בוז"י נני: "את יודעת, יקירה, שיש לי שם חדש?"
אמא שואלת בפליאה: "שם חדש?" מי מחליף את שמו בגיל 92?
בוז"י נני אומרת בגאווה: "אני! יקירתי, אולי תביאי לי מסרק?" (היא מציעה בהונגרית עתיקה, ואמא את רוב המילים רק מנחשת).
אז מה הסיפור?
בוז"י נני, כידוע לכול, הוא לא שם מקובל ורשמי במקומותינו, והאחיות בבית האבות לא הצליחו להגיד שם שכזה בהיגוי הנכון. אז הן פשפשו וחיפשו, ומצאו שבתעודת הזהות כתוב שמה הרשמי: אליזבט.
אמרו האחיות: "אליזבט זה לא שם מקומי, זה שם של מלכת אנגליה, ולא של עוד סבתא חונגרייה בבית האבות.
מעכשיו שמך…"
חשבו
חשבו
חשבו
בסוף באה המנקה ואמרה: "עליזה".
שמחו האחיות מאוד, ואף כתבו לה שלט על הדלת: עליזה.
ובוז"י נני, שמעולם לא למדה לקרוא בשפת הילידים וגם לא ממש שומעת, מציגה את עצמה מעתה לכל אחד שבא ללגום איתה תה של ערבית: "נעים מאוד, ELIZA".
טוב, אם כבר הגענו לזה שלה נעים מאוד במקום ההוא, מה עוד נשאר לנו להגיד? ליקטנו כמה סיגליות מתחת לעץ האדר בחווה ובאנו להגיד לה חג שמח.
וגם לכם.
|
|
תענוג לקרוא אותך
חן חן, חני היקרה
כל הכבוד לעליזה, אבל זה שהיוזמה באה מהאחיות הופך הכל לפטרוניזציה נוסח השמות המעוברתים על ידי פקידים של העולים החדשים.
יופי של אנקדוטה.
שם חדש- חיים חדשים לאישה בת 92 ,עד מאה כעשרים ,רשימה יפה ,הדס, עם ניחוחות של פעם
מקסים.
בקרוב היא תתחיל ללמוד עברית…
מזכיר קצת את סבתי ז"ל, שעברה גם היא בגיל 90 – צלולה לחלוטין. מנהלת אמרה שהיא הכי בעניינים – למרות שהגיל הממוצע היה צעיר בהרבה מגילה. עצוב היה שכמעט לא נשארו לה חברות – לבד מבת דודתה בת גילה, שגם היא היא צלולה לגמרי. עכשיו בת הדודה נשארה לבדה.
מיכל, ההישארות לבד היא סוג של חרדה שראיתי אצל הסבים שלי ככל שחלפו השנים. זה מלחיץ
תודה חנה, אכן סוג של התחלה
אמיר, מסכימה איתך לגמרי. לדעתי זו תפסת החיים האופטימית של בוז"י נני
אני יותר אוהבת בוז"י נני NENI נראה כמו סיפור מהחיים .
מירי, אם חושבים על זה קצת, אני מניחה שהיא לא קראה לעצמה בוז"י נני, כי היא לא הייתה דודה של עצמה, ובוודאי לא נולדה וגדלה כדודה, אלא רק לאחר שבגרה. גם אני מעדיפה את הגרסה המקורית של שמה, לפחות זו שמקורית בעבורנו
שתמשיך להיות עליזה הסבתא שלך ומאושרת
ריקי, לצערי היא כבר לא בינינו. חודשיים לפני שמלאו לה מאה שנים (!) היא עברה לעולם אחר.
מקסיייים !לא כל כך אחהבתי את החוצפה של האחיות אבל הגמישות שלה לקבל דבר כזה, כזה שינוי בגילה, הוא אדיר !
לוסי, ההגדרה שלך מתלבשת עליה בול – גמישות.
זה מזכיר לי שפעם בבית חולים שמעתי חולים קוראים לאחות שנראתה ערבייה ודיברה במבטא ערבי – שולה.
שאלתי אותה לשמה והיא אמרה ששמה נג"ואה.
– אם כן, מדוע את עונה לשם שולה?
– תעזבי, עכשיו בדיוק כשהם חולים אני אתחיל לחנך אותם? אם שולה זה שם שיותר קל להם איתו, אז בשבילם אני שולה.
זה מה שהיא אמרה.
הדס מטס
היופי בבלוג שכוצם מבקרים אצל כולם ( אם רוצים) והדלת פתוחה ) נכנסים בלי לבקש רשות אבל אפשר לבעוט החוצה).
אז נכנסתי להגיד שכל הארץ הם צאצאי הונגרים. זה טבעי לארץ שחוזהו נולד בבודפסט, (בבנין בית הכנסת). גם כמה בלוגריות פה התברר שמוצאן הונגרי. והנה גם שלך.
אבל מובן שהאחיות במלון הקשישים לא ידעו מה הן עושות. בז"י זה אליזבת, אבל אליזבת היא אלישבע, כידוע, ולא היה צריך להמציא לדודה שם זולת זאת.Neni הוא דודה, אך כמו בעברית זה לא אומר שהיא אחות אמך או אביך – סתם אישה מבוגרת הזוכה ליחס כבוד או חיבה.
אבל יהיה טוב לבסוף.
שלום לך משה הגנן, וברוך הבא. באמת נראה לך שכולם באו מחונגריה? כי לי דווקא נראה ההפך לגמרי. אגב, לבוז"י נני החברות שלה קראו בכלל ארז"יקה. איך תסביר את זה?